בתיק ההשקעות של רועי רוסטמי, לצד נכסים מוכרים כמו מניות, נדל"ן ומטבעות דיגיטליים, שוכן אפיק השקעה שלרוב נתפס כנחלתם הבלעדית של האספנים האנינים והאולטרה-עשירים: אמנות עכשווית. עבור רוסטמי, סוחר פיננסי ויזם עם ניסיון של מעל 15 שנים, ההחלטה להקצות הון לאמנים מבטיחים אינה גחמה אסתטית, אלא מהלך אסטרטגי מחושב. "אנשים רואים ציור על קיר, אני רואה נכס אלטרנטיבי", הוא מסביר. "נכס מוחשי, בעל היצע מוגבל מטבעו, עם קורלציה נמוכה לשוקי המניות, ובעיקר, נכס שמספר סיפור. בעולם של ייצור המוני ונכסים דיגיטליים חסרי פנים, יש ערך כלכלי עצום למה שהוא ייחודי, אנושי ובלתי ניתן לשכפול".
הגישה של רוסטמי לאמנות אינה רומנטית בלבד; היא מעוגנת היטב בעקרונות הפיננסיים שלמד בתאריו בכלכלה ובמנהל עסקים, ומושפעת מהדיסציפלינה שרכש כספורטאי תחרותי בג'ודו. "בג'ודו, אתה לומד לזהות פוטנציאל בתנועה, להרגיש את נקודת התורפה של היריב ולפעול ברגע הנכון. בשוק האמנות, במיוחד בסגמנט של אמנים מבטיחים, זה אותו הדבר. אתה מנסה לזהות את הפוטנציאל לפני שהוא מתפוצץ, להשקיע באמן שנמצא בנקודת המפנה בקריירה שלו". זוהי גישה המשלבת את הסקרנות והפתיחות של מי שחווה את הביטוי האישי באירועי מידברן, עם הקפדנות האנליטית של סוחר שלא מבצע עסקה לפני שבדק את כל הנתונים.
במאמר זה, נצלול לעומק תפיסת העולם של רועי רוסטמי לגבי אמנות כנכס, נבין מדוע שוק האמנות של 2025 מהווה הזדמנות למשקיע המתוחכם, ונפרט את המתודולוגיה שהוא מיישם כדי לאתר את האמנים המבטיחים הבאים.
אמנות כנכס אלטרנטיבי: פיזור סיכונים עם "דיבידנד רגשי"
השאלה הראשונה שכל משקיע פיננסי שואל היא "למה?". מדוע להשקיע בנכס לא נזיל, עם עלויות אחזקה וביטוח, בשוק שלעיתים קרובות חסר שקיפות? התשובה של רוסטמי מורכבת מכמה רבדים:
- קורלציה נמוכה (Low Correlation): "זהו היתרון המבני החשוב ביותר", הוא מדגיש. "ערכה של יצירת אמנות אינו מושפע באופן ישיר מהחלטות ריבית של הפד, מאינפלציה או מדו"חות רבעוניים של חברות. בתקופות של תנודתיות גבוהה בשוקי המניות, כמו שראינו בשנים האחרונות, תיק האמנות שלי סיפק יציבות. הוא לא נע באותה צורה כמו ה-S&P 500, וזהו המהות של פיזור סיכונים אמיתי".
- מאגר של ערך (Store of Value): בדומה למתכות יקרות או נדל"ן איכותי, אמנות טובה נתפסת כמאגר של ערך, במיוחד בתקופות של אי-ודאות כלכלית. "כסף פיאט יכול לאבד מערכו, אבל יצירה ייחודית של אמן מוכשר שומרת על ערכה המוחשי. היא נכס ממשי שאי אפשר 'להדפיס' ממנו עוד".
- פוטנציאל לתשואה עודפת (Alpha): בעוד שהשקעה באמנים מבוססים ("Blue Chip") מציעה יציבות, ההזדמנות לתשואה יוצאת דופן נמצאת בשוק האמנים המבטיחים (Emerging Artists). "לקנות פיקאסו היום זה כמו לקנות מניית 'בלו צ'יפ' יציבה. לקנות אמן צעיר ומוכשר שהרגע סיים בצלאל או שנקר, ושהתקבל לגלריה נחשבת, זה כמו להשקיע בסטארט-אפ בשלב ה-Seed. הסיכון גבוה יותר, אבל אם זיהית נכון, פוטנציאל עליית הערך הוא אדיר".
- ה"דיבידנד הרגשי": "זהו יתרון שאף נכס פיננסי אחר לא יכול להציע", אומר רוסטמי. "היכולת לחיות עם היצירה, ליהנות ממנה ביום-יום, לתמוך בקריירה של אמן חי ונושם ולקחת חלק בעולם התרבות. זהו דיבידנד שלא נמדד באחוזים, אבל הערך שלו עצום. זה הופך את ההשקעה ממספר באקסל לחלק מהסיפור האישי שלך".
שוק האמנות של 2025: שוק של קונים אסטרטגיים
"שוק האמנות של 2025 הוא בדיוק סוג השוק שאני אוהב", מצהיר רוסטמי. "הוא לא רותח וספקולטיבי כמו שהיה לפני כמה שנים, אלא נמצא בשלב של 'איזון מחדש אסטרטגי', כפי שמכנים זאת דוחות השוק. מכירות הפאר של יצירות ב-100 מיליון דולר התמעטו, והשוק נרגע. עבור הספקולנטים זה אולי מאכזב, אבל עבור המשקיע הסבלני והאסטרטגי – זוהי הזדמנות אדירה".
הוא מצביע על מספר מגמות מרכזיות:
- מעבר למכירות פרטיות: יותר עסקאות מתבצעות באופן דיסקרטי דרך גלריות ויועצים, ופחות תחת אור הזרקורים של בתי המכירות הפומביות. הדבר דורש בניית מערכות יחסים ורשת קשרים, ומעניק יתרון למשקיע הרציני.
- התחזקות שוק הביניים: בעוד שהשוק הגבוה נסוג, ישנה פעילות ערה בסגמנטים הנמוכים והבינוניים. יותר אנשים נכנסים לשוק, מה שמרחיב את הבסיס ומעיד על בריאות ארוכת טווח.
- הזדמנות ל"ציד מציאות": בתקופה רגועה יותר, קל יותר לנהל משא ומתן, לחקור לעומק ולא לקבל החלטות פזיזות. "זהו שוק של קונים, לא של מוכרים. מי שיעשה את שיעורי הבית שלו עכשיו, יקצור את הפירות כשהשוק יחזור לעלות".
המתודולוגיה: איך מזהים אמן מבטיח?
אז איך רועי רוסטמי, איש של מספרים ונתונים, ניגש למשימה הסובייקטיבית לכאורה של זיהוי כישרון אמנותי? הוא פיתח מתודולוגיה בת חמישה שלבים, המשלבת הערכה אמנותית עם ניתוח עסקי קר.
- הבסיס האקדמי והטכניקה: "לפני הכל, אני בודק איפה האמן למד והאם הוא שולט בטכניקה שלו. סיום לימודים במוסד נחשב כמו בצלאל, שנקר, או בתי ספר מובילים בחו"ל, הוא לא ערובה להצלחה, אבל הוא מספק בסיס טכני ומושגי מוצק ומעיד על רצינות. אני רוצה לראות שהאמן 'יודע לצייר' או 'יודע לפסל' לפני שהוא מפרק את המוסכמות".
- הקול הייחודי והגוף העבודות (Body of Work): "זהו המרכיב הקשה ביותר להגדרה, אך החשוב ביותר. אני מחפש אמנים שיש להם 'קול' ברור, שפה חזותית ייחודית שאפשר לזהות. אני לא רוצה מישהו שמחקה טרנדים, אלא מישהו שיוצר אותם. בנוסף, אני בוחן את גוף העבודות שלו לאורך זמן. האם יש התפתחות? האם יש קו רעיוני שמחבר בין העבודות? אני רוצה לראות עקביות ומחויבות לתהליך, לא יצירות אקראיות".
- הכרה מוסדית וייצוג גלריסטי: "אמן לא פועל בוואקום. ההכרה מהעולם המקצועי היא קריטית. זהו הפילטר החשוב ביותר שמפריד בין תחביב למקצוע". רוסטמי בודק מספר סימנים:
- ייצוג על ידי גלריה: האם האמן מיוצג על ידי גלריה מסחרית? מה המוניטין של הגלריה? גלריה נחשבת משקיעה בקידום האמנים שלה, מציגה אותם בירידי אמנות בינלאומיים, ומהווה חותמת איכות משמעותית.
- תערוכות: האם האמן הציג בתערוכות יחיד? האם השתתף בתערוכות קבוצתיות במוזיאונים או בחללים ציבוריים? תערוכה במוזיאון היא אבן דרך חשובה מאוד בקריירה.
- פרסים ומלגות: זכייה בפרסים חשובים (כמו פרס רפפורט לאמן צעיר) או קבלת מלגות שהייה (Residencies) הן עדות להערכה מקצועית.
- פעילות בשוק וביקושים: "צריך לבדוק אם יש כבר שוק ראשוני לעבודות של האמן. האם עבודותיו נמכרות בתערוכות? באיזה מחירים? אני מדבר עם גלריסטים ויועצי אמנות כדי להבין את רמת הביקוש. לפעמים אפשר לראות תוצאות של אמן במכירות פומביות קטנות יותר, מה שנותן אינדיקציה ראשונית לשוק משני מתפתח".
- מעקב אחרי השיח: "אני קורא ביקורות אמנות במגזינים ובעיתונים. אני עוקב אחרי אוצרים ובלוגרים מובילים ברשתות החברתיות. אני הולך לפתיחות של תערוכות ומדבר עם אנשים. אני רוצה להבין על מי מדברים, מי מעורר עניין ויוצר שיח. למשל, בימים אלה מוצגת בבית טיכו בירושלים תערוכה של האמניות מאירה הימן ואילת כרמי, שזוכה לסיקור חיובי. זהו סוג האירועים שאני עוקב אחריו כדי להישאר עם אצבע על הדופק של הסצנה המקומית".
רק אמן שעונה על רוב הקריטריונים הללו, יזכה להיכנס לרשימת המעקב של רוסטמי. ההשקעה עצמה תתבצע לרוב דרך הגלריה המייצגת, תוך בניית מערכת יחסים ארוכת טווח. "זה לא 'קנה ומכור'. זו השקעה לשנים, המבוססת על אמונה בדרכו של האמן".
לסיכום, גישתו של רועי רוסטמי להשקעה באמנות עכשווית היא דוגמה לאופן שבו ניתן לשלב תשוקה עם אסטרטגיה פיננסית. הוא רואה באמנות נכס לכל דבר, הדורש מחקר, משמעת וראייה ארוכת טווח. בעולם שבו כולם מחפשים את הביטקוין הבא, הוא מחפש את הבסקיאט הבא – השקעה שמציעה לא רק פוטנציאל לתשואה כלכלית, אלא גם הזדמנות נדירה לקחת חלק ביצירת התרבות של המחר.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.